Rabbi Yehuda the ‘Nassie’ Was the Seventh Chief of Sanhedrin From the Days of Hillel the Elder. Why Only Was he Called a President?

מנהיגותו של רבי יהודה הנשיא הייתה שונה לגמרי ממנהיגותם של אלו שקדמו לו או שעמדו לאחריו. זאת, אף שהוא אחד מתוך דורות רבים שנהגו בנשיאות. בדברי חז”ל מוזכר רבי יהודה בתואר הסתמי “רבי”. השימוש בתואר סתמי זה מורה על כך שהוא היה רבם הידוע של כל ישראל, עד שלא היה צורך לנקוב בשמו. גם התואר רבי יהודה הנשיא כשלעצמו מורה על כך שרבי יהודה היה מיוחד בעניין הנשיאות, עד שהתואר “נשיא” נעשה חלק משמו. אף שנשיאות היא בעיקר תפקיד תורני, כאמור, הרי מימי הלל ואילך הייתה לנשיאות משמעות נוספת: המשך מלכות בית דוד. על הפסוק “לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו” אומרים חז”ל: “אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים”. בהם התקיימה הבטחת הקב”ה לשבט יהודה. חז”ל ציינו את רבי באופן מיוחד גם לגבי הייחוס המשפחתי למלכות בית דוד. הם דרשו את הפסוק האמור ברות, אם מלכות בית דוד: “ותאכל ותשבע ותותר”. על פי חז”ל, פסוק זה רומז על מלכות בית דוד שיצאה ממנה, כך: “ותאכל בימי דוד ושלמה, ותשבע בימי חזקיה, ותותר בימי רבי”. כלומר, ימי רבי נחשבים כשיריים והמשך של מלכות בית דוד. אחת מהסיבות החיצוניות לכך באה לידי ביטוי בעושרו הרב. בני זמנו היו אומרים שאפילו שומר הסוסים שלו יותר עשיר ממלך פרס. עושרו של רבי יהודה סייע בידו לתמוך בנדיבות בלומדי התורה, אך הוא עצמו לא גילה בו עניין. מסופר שבסוף ימיו הפנה רבי את אצבעותיו כלפי שמים ואמר: “ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותיי בתורה ולא נהניתי בעולם הזה אפילו באצבע קטנה” (כתובות קד, א. גרסת רש”י).