יש לך כישרון מיוחד: המשנה ביחד עם ראש הישיבה הרב משה לידר

הפרק השני בפרקי אבות מגיש אסטרטגיות מוכחות להתפתחות אישית. מאת ראש הישיבה הרב משה לידר

פרקי אבות, פרק ב, משנה ט

חמישה תלמידים היו לו, לרבן יוחנן בן זכאי; ואלו הן – רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושוע בן חנניה, ורבי יוסי הכוהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך.  הוא היה מונה שבחן:  רבי אליעזר בן הורקנוס, בור סיד שאינו מאבד טיפה; יהושוע בן חנניה, אשרי יולדתו; יוסי הכוהן, חסיד; שמעון בן נתנאל, ירא חטא; אלעזר בן ערך, מעיין המתגבר.

הוא היה אומר, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה – מכריע את כולם.  אבא שאול אומר משמו, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס אף עימהם, ואלעזר בן ערך בכף שנייה – מכריע הוא את כולם.

רקע היסטורי

בפרק הראשון ובתחילת הפרק השני סוקרת המשנה, בין השורות והמסרים, את כ-1600 שנה של העברת התורה מדור לדור, החל ממשה רבינו, דרך חמשת ה’זוגות’ וכלה ברבי יהודה הנשיא ובנו.

מאמצע פרק שני מתקבלת התמונה ההיסטורית של המשך התפתחות בתי המדרש של התנאים, החל מרבן יוחנן בן זכאי וחמשת תלמידיו.

שלוש תקופות של 40

רבן יוחנן בן זכאי היה מגדולי התנאים בתקופת חורבן בית המקדש השני. רבותינו ז”ל (ספרי ס”פ ברכה) מדמים את רבן יוחנן בן זכאי למשה רבינו: שניהם חיו מאה ועשרים שנה שנחלקו לשלש תקופות של ארבעים שנה.

משה היה במצרים 40 שנה, במדין 40 שנה ופרנס את ישראל 40 שנה, וכמו”כ רבן יוחנן בן זכאי עסק במסחר 40 שנה, שימש חכמים 40 שנה ופרנס את ישראל 40 שנה.

מבאר הרבי מלך המשיח: מתוך משנתנו ניתן למצוא דמיון נוסף – התורה שנקראת “תורת משה” מחולקת לחמשה חומשים וכן תורתו של רבן יוחנן נתחלקה לחמשה סוגים של תלמידים.

ביאור המשנה

חמשה תלמידים: מדובר על הגדולים שבתלמידיו (הם בעיקר היו מקבלי תורתו).

הוא היה מונה שבחן: מציין בכל אחד את מעלתו שהצטיין בה במיוחד.

בור סוד שאינו מאבד טיפה: לא שוכח שום דבר ממה שלמד. כבור מים מסויד ומטויח היטב ושומר שלא תאבד ותיבלע אפילו טיפה אחת.

אשרי יולדתו: מאושר (משובח ומהולל) בכל המידות הטובות, ולכן מי שרואהו אומר אשרי אמו שילדתו.

חסיד: נוהג לפנים משורת הדין.

ירא חטא: אוסר על עצמו גם דברים מותרים בכדי להרחיק עצמו מן העבירה.

כמעין המתגבר: חריף, מחודד ומבין בכוח עצמו דבר מתוך דבר, כמעיין שמתגבר ומוסיף כל הזמן לנבוע.

מכריע את כולם: רבי אליעזר בן הורקנוס, מחמת ידיעותיו המרובות, הכריע במעלה זו את כל חכמי ישראל (גם את רבי אלעזר בן ערך). ורבי אלעזר בן ערך, במעלת חריפותו וסברותיו, הכריע במעלה זו את כולם.

אבא שאול אומר משמו: בשם רבן יוחנן בן זכאי.

מביאורי הרבי מלך המשיח

כל תלמידיו של רבי יוחנן נחלקים לחמשה סוגים ודרגות, שנכללים בחמשת תלמידים אלו (רמז לחמשה סוגים כלליים שישנם בתלמידים בכלל). כאשר רבן יוחנן הי’ מונה את שבחו של כל תלמיד, ההוראה מזה לכאורה ברורה: צריך ללמוד מהנהגתם של תלמידים אלו, אבל מה מלמדת אותנו העובדה שהיה לרבן יוחנן התלמיד ה”מכריע את כולם”, הרי בזה הוא מדגיש את החיסרון של שאר התלמידים? כיצד בכלל ניתן ללמוד הוראה כ”מילי דחסידותא” מכך שרבן יוחנן מדגיש את חסרונם של האחרים, בכך שישנו תלמיד שעולה על כולם?!

מסביר הרבי: כאשר ישנם מספר תלמידים שלומדים בכיתה אחת, וכן קבוצה שמשתתפת בשיעור תורה אחד – על כל אחד לדעת שיש בו כשרון מסוים שקיבל מהקב”ה ושבו הוא מעולה יותר מכולם ויכול להצטיין במעלה מיוחדת זו, וכשיתייגע לגלות ולפתח יכולת זו “יכריע את כולם” (ואפילו את גדולי האומה) במעלה זו.

מצד הדין, אכן, אין חיוב להתייגע בכדי להכריע את כולם. אך מצד “מילי דחסידותא” – לפנים משורת הדין – כל אחד ואחד צריך להשתדל בכך, ולכן רבן יוחנן היה מונה את שבחם של תלמידיו ומדגיש “מכריע את כולם” במעלתו הפרטית. ולא רק שזה לא מביא שנאה אחד כלפי השני – אלא דווקא בזה מתבטאת אהבת ישראל. כיון שכל בני ישראל הם קומה אחת שלימה, וכל אחד יש בו משהו שאין בחבירו. כל אחד זקוק ליתרונו ומעלתו של השני בכדי שהוא עצמו יהיה שלם.

לשם המחשה: בגוף האדם, הראש הוא העיקר, אך ללא הרגל – אין לו את השלימות שלו. הרגל מעמידה את הראש ומוליכתו למחוז חפצו. בענין זה, הרגל היא הראש לגבי הראש…

בכך שכל עם ישראל משלימים איש את רעהו, זוכים ל”ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד באור פניך”. (מקור: שיחת ש”פ מטות-מסעי תשמ”ג)