“התמימים הם כהנים”
יש שיחה של הרבי שתעזור לנו ככה להיכנס לעניינים קראנו עכשיו בפרשת “אחרי” על הכניסה של הכהן הגדול לעבודה ביום הכיפורים. המשנה מספרת שלאחר שהכהן הגדול נכנס לקדש הקדשים ביום הכיפורים ויוצא בשלום – היה עושה יום טוב. הרמב”ם מוסיף שתי מילים “ויוצא לביתו” – מה מונח במילים האלו הרי ברור שכשסיים את העבודה חזר הביתה – הרמב”ם הרי לא כותב טקסט מיותר וכידוע ל דבר בספר שלו נוגע ממש להלכה זאת אומרת שמה שמדגיש יוצא לביתו זו הלכה, מהי ההלכה?
נקודה מעניינת נוספת המשנה אומרת “יום טוב היה עושה בשעה שהיה יוצא בשלום מן הקודש” – והרמב”ם משנה וכותב “… על שהיה יוצא בשלום מן הקדש” מי יכול להגיד מהו ההבדל?
המשנה מתייחסת למתי היה עושה את היום טוב המימד של הזמן. ואילו הרמב”ם מתייחס על מה (איזה עניין) היה עושה את היום טוב. כי הרי מה היה קורה אם לא היה יוצא בשלום…
הרבי מביא בשם החיד”א שכותב בהלכות ברכת הגומל את השאלה של אחיו ר’ יצחק האם הכהן הגדול כשהיה יוצא בשלום מן הקדש היה מביא קרבן תודה ומברך ברכת הגומל? והוא מספר שר’ יצחק שלא מצא מקור לזה שאל שאלת חלום וענו לו שהכהן לא היה מביא קרבן תודה ולא אומר ברכת הגומל, וזאת למה? כי המקום שאליו הוא נכנס איננו מקום סכנה, אם ח”ו משהו היה קורה לכהן ולא היה יוצא זה רק בגלל שהוא לא היה ראוי להיכנס לקדש הקדשים כלומר הסכנה היא מצידו ולא מצד המקום ולכן לפי המשנה באמת היום טוב שעשה הוא על כך שזכה להיות בקדש הקדשים.
אך לפי הרמב”ם לא מובן מה העניין שיעשה יום טוב על כך שייצא בשלום מהקדש, ממקום בטוח?
עוד שואל הרבי: המשנה הראשונה בעניין יום הכיפורים אומרת שבשבעת הימים שלפני יום הכיפורים היו מפרישין את הכהן הגדול מאשתו, והיו מכינים עבורו אישה אחרת שבמקרה וח”ו אשתו תיפטר יוכל מיד להתחתן בכדי לקיים את הכתוב “וכיפר בעדו ובעד ביתו” ביתו זו אשתו.
הרי עם אשה זה דבר כה חשוב ונחוץ לכהן אז מדוע מפרישין אותו לפני העבודה ביום הכיפורים ממנה, ואם זה לא טוב אז מה החשיבות הכה נחוצה לדאוג שלא יהיה מצב ללא אישה שהתורה דורשת זאת כחלר בלתי נפרד מהעבודה – “וכיפר בעדו ובעד ביתו – ביתו זו אשתו”.
העניין, אומר הרבי מבוסס על היסוד שכל הירידה לעולם הזה הינה בשביל לפעול כאן דווקא וצריך שלכל אחד יהיה אישה בית וילדים ואת טרדות העולם בכדי לפעול בהם ועל ידם – וזה מה שנקרא עבודת הבירורים. אבל פעם בשנה נכנס הכהן הגדול ביום הכיפורים לקדש הקדשים, ולמה? לא בכדי להישאר שם ח”ו, אלא עיקר העבודה היא שיהיה וייצא לביתו שייקח איתו את הקדושה ויביא אותה איתו לעולם לביתו – וזהו המדד בעצם האם הוא כהן גדול כמו שצריך, וזוהי גם הסיבה שהרמב”ם אומר שהיום טוב היה על שייצא בשלום מן הקדש
כמו שהגמרא מספרת על ר’ עקיבא שמתוך הארבעה שנכנסו לפרדס רק רבי עקיבא נכנס בשלום וייצא בשלום – שיידע לעשות שלום ולחבר בין העולמות העליונים לעולם הזה אם כן זוהי היתה עיקר העבודה לצאת מהקדש עם המדרגה הגבוהה ביותר ולהביא אותה הביתה… וכפי שהרבי אומר במאמר על המשנה הראשונה בפרק ב’ בפרקי אבות. “רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה” יבור לו – עבודת הבירורים עושיה – על עניין העשייה העולם הזה – אבל צריך להכניס את עניין התפארת האורות שלמעלה ממדידה והגבלה לתוך עושיה – לעולם הזה שיהיה תפארת לעושיה.
בחורים יקרים אתם יושבים כאן בישיבה הקדושה של הרבי – בקדש הקדשים חזרתם עכשיו מבין הזמנים ובעוד כ 3 חודשים תצאו שוב לבין הזמנים תמים צריך לדעת שכל מה שהוא מקבל וסופג בישיבה הכל רק הכנה לאיך הוא יוצא מכאן מה הוא לוקח הביתה, הרבי פעם קבל על כך שהוא רואה על הפנים של הבחורים שינוי אחרי שחוזרים מבין הזמנים – חשוב לזכור שכל העניין של תמים שיושב מתפלל ולומד בישיבה הוא רק בשביל לקחת איתו את הדברים לעולם שתוכל להיות תמים בכל מקום שבו אתה הולך, לחיים תמימים לחיים.
