השראה מרבי שמעון בר יוחאי
היום הבהיר של ל”ג בעומר מכניס אווירת חג לתקופה שלא מפגינים בה ביטויי שמחה פומביים. הרבי מסביר שהסיבה לכך משתקפת בדמותו ואישיותו של התנא – רבי שמעון.
מדברי הרבי
ידוע סיפור הגמרא, ש”שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא. . וכולן מתו בפרק אחד (בין פסח לעצרת) מפני שלא נהגו כבוד זה לזה”, ובל”ג בעומר — “פסקו למות” (יבמות סב, ב). זה הטעם הראשון לחגיגת ל”ג בעומר, אבל יש גם טעם שני. ל”ג בעומר הינו יום “הילולא דרשב”י”, שהוא הי’ מתלמידיו “האחרונים” של רבי עקיבא שלמד אתם לאחרי המאורע המתאורת בתלמוד.
רבי שמעון בר יוחאי היה חכם גדול, שחי בתקופת השלטון הרומי בירושלים, לפני כ- 2,000 שנה. הוא היה אחד מחמשת תלמידיו של רבי עקיבא, אשר – למרות הרדיפה הקשה – הצליחו לקבל תורה מרבותיהם ולמוסרה הלאה לתלמידיהם ובכך לקיים את רצף העברת התורה מדור לדור ולמנוע את שכחתה.
אחד מהענינים המפורשים ברז”ל אודות הנהגת רשב”י היא השתדלותו הרבה והיתירה בענין אהבת ישראל, וכדמצינו שתיכף לאחר צאתו מן המערה “אמר איכא מילתא דבעי לתקוני, אמרו לי’ איכא דוכתא דאית בי’ ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי כו'”והשתדל רשב”י תיכף ותיקן את הדבר.
והרי סיפור מופלא הוא: לאחרי היותו י”ג שנה במערה, שבתקופה ארוכה זו לא היתה בידו האפשרות להרביץ תורה ברבים, לכאורה הי’ צריך — לכל לראש — לאסוף תלמידים וללמדם תורה, ובפרט שתורתו אומנתו. ובמקום זה — עסק לברר האם “איכא מילתא דבעי לתקוני”, והשתדל לתקן מקום שהי’ בו ספק טומאה שגרם צער לכהנים — כלומר: (א) המדובר הי’ רק בנוגע למספר של כהנים שהיו צריכים לעבור בדרך זו, (ב) גם הם יכלו ללכת בדרך אחרת, אלא שיהי’ להם צער ע”י הטירחא להקיף את הדרך, ואעפ”כ השתדל רשב”י ועסק בעצמו בתיקון הדבר לבטל צער זה! — עד כדי כך גדלה מדת אהבת ישראל של רשב”י!
וי”ל שזהו גם תוכן מאמר רשב”י “יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין”, שהנהגתו בענין דאהבת ישראל (ואחדות ישראל) הי’ בתכלית העילוי, עד שדאג והודיע והובא זה ונקבע בתורה — אהבה וחיבה שלו (לא רק לבנ”י שהם בדרגת “תלמידי רבי עקיבא” אלא) גם לאלו שיש צורך לפוטרם מן הדין.
וי”ל, שכתלמידו המובהק של רע”ק, מסר עצמו בכל נפשו ומאודו להמשיך הכלל גדול של רבו הגדול בהענין דאהבת ישראל (“זה כלל גדול בתורה”), הרי תיקן בזה את הענין ד”לא נהגו כבוד זל”ז” ע”י תלמידי רע”ק הראשונים, ועוד — בעבודתו ובתורתו הנחיל (דהרב ה”ז אב) לכאו”א מבנ”י את הכח להגיע לתכלית השלימות של אהבת ישראל, כנ”ל.
וכדאי הוא ר’ שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק — שבדוחק זה דגלות זה האחרון (שסיבת הגליות — שנאת חנם), כדאי לסמוך על רשב”י שיפטור את כל העולם כולו מן הדין, ויחיש את הגאולה דכל בנ”י ודהשכינתא שבגלותא — גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, ובמהרה בימינו ממש. (משיחת ש”פ בחוקותי תשד”מ)
