ארמון לרבי בכפר חב”ד? ולמה לא בירושלים?

גמרא, הכלה, נביאים: אוסף מיוחד של המקורות המבארים את הנושא של בניית הארמון. מאת הרב שלום דובער הלוי וולפא, משפיע בישיבה “תומכי תמימים בית שמש”.

הרבי עודד בניית ארמון למשיח

לפני שנדון בשאלה שבכותרת, צריך להיות ברור דבר אחד, שהרבי מה”מ הסכים ועודד את הרעיון, שיבנו עבורו בית בכפר חב”ד. ולא זו בלבד, אלא שאת הביטוי “ארמון” לגבי בית זה, חידש הרבי בעצמו. וכן בחר בעצמו את המיקום, הסכים להנחת אבן הפינה, ונתן דולרים עבור המשתתפים וכו’. כך שמי שיש לו “בעיה” כלשהי עם בניית הארמון, יש לו בעצם בעיה עם הרבי ולא עם החסידים שמתעסקים במילוי ההוראה.

למה בכפר חב”ד ולא בירושלים?

אלא שאכן יש להבין, שלכאורה ארמון למלך המשיח צריך לבנות בירושלים “עיר דוד”? וראה ב”ח או”ח סימן קיח (וחידושי הגרי”ז לתהלים ע’ נד), שביארו הטעם שמסיימים ברכת “בונה ירושלים” במילים “וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין”, כי שלימות כסא דוד הוא בבנין ירושלים. ולכן אמרו חז”ל (ברכות מח,ב. רמב”ם ברכות פ”ב ה”ד): “מי שלא אמר מלכות דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו”. ובב”ק (צז,ב): “איזהו מטבע של ירושלים, דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחר”. וא”כ למה בונים את הארמון בכפר חב”ד ולא בעיר המלוכה והגאולה ירושלים?

השייכות בין משיח לירושלים אינה בשלב הראשון

אמנם כאשר נתבונן בסדר של הגאולה ע”י משיח צדקנו, נראה, שהקשר המוחלט בין דוד לירושלים, אינו מתחיל עם התגלות המשיח.שהרי כך הוא סדר הגאולה: בתחילה מתגלה המשיח עצמו ומצליח בכפיית כל ישראל לילך בדרך ה’. ואח”כ מנצח במלחמות ה’ ומלחמת עמלק (שזה נקרא בלשון חז”ל (עירובין מג,ב) “יום שבן דוד בא”). ואחר כך הוא בונה את בית המקדש בירושלים. ואחר כך מקבץ את נדחי ישראל. ורק אז כשהוא מולך על כל עם ישראל, מתחילה שלימות מלכותו בירושלים.

וכפי שמבאר כ”ק אדמו”ר מוהרש”ב נ”ע באגרות הקודש שלו (סימן קל), שלפני קיבוץ גלויות אין המשיח מגיע לשלימות מלכותו, ואז הוא נקרא רק “בן דוד”, משא”כ בשלימות מלכותו הוא נקרא “דוד”, וכלשון חז”ל (מגילה יז,ב) “כיון שנבנית ירושלים, בא דוד”. ועפ”ז מתרץ את מה שמבואר בירושלמי (מעשר שני פ”ה): “שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד” (והרי הרמב”ם פוסק שמלך המשיח הוא בונה את בית המקדש). אלא שהכוונה היא קודם למלכות דוד השלימה, שהיא לאחר בנין בית המקדש וקיבוץ גלויות.

ולכן אין מלכות דוד בירושלים סותרת את בנין הארמון למלך המשיח בכפר חב”ד. כי כל זמן שלא נבנה בית המקדש ולא קובצו נדחי ישראל, עדיין אין את שלימות מלכות דוד בירושלים.

כל שלבי הגאולה כהרף עין

אמנם באמת תירוץ זה אינו מספיק. שהרי תמיד אמר הרבי שהגאולה תבוא באופן של “זכו אחישנה”, ואז יתכן שידלגו על הסדר הנ”ל, והכל יכול להיות “כהרף עין”. וא”כ בתוך זמן קצר ביותר כבר תהיה שלימות הגאולה, כולל קיבוץ גלויות “וארו עם ענני שמיא”, ודוד עבדי נשיא להם לעולם, בבית המקדש שירד מן השמים בנוי ומשוכלל. וא”כ איך בונים את הארמון, שלא במקום מלכותו הנצחית של דוד המלך.

משיח יוצא ובא בכל ארץ ישראל למילוי תפקידו כמלך

אלא שאין זו קושיא כלל. כיון שאף שבנוגע לכהן גדול פסק הרמב”ם (בהלכות כלי המקדש פ”ה ה”ז, מסנהדרין יח,א): “ובית יהיה לו במקדש.. ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה, או שעה ושתים ביום, ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם”.

הרי בהנוגע למלך לא מצינו הלכה כזו. כי אף שהמינוי שלו הוא בירושלים (הלכות מלכים פ”א ה”י), אבל לכאורה גם בתקופה שביתו בירושלים, מותר לו ואדרבה הוא מחויב, לעשות נסיעות בכל ארץ ישראל, למטרות של “להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק.. לעשות משפט” (פ”ד ה”ט).

“ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבוא בחפציהם ובטובתם” (פ”ב ה”ו). וזאת אפילו בתוקף מלכותו בירושלים. וא”כ מובן שמבחינת מקום מגוריו אין עליו חיוב לגור בירושלים דוקא.

תכירו את הפרויקט של הארמון: מצאו אובדות מעניינות בקבומת מונכי הארמון

משיח יוצא ובא להפצת תורתו

והנה כל זה הוא מצד ענינו כמלך ישראל, אבל למשיח יש תפקיד נוסף, וכמבוא במצות מינוי מלך לרבינו הצמח צדק (פ”ג) שמשיח הוא לא רק מלך אלא גם “רב”, וזהו “ודוד עבדי נשיא עליהם”.

וכנשיא וראש הסנהדרין הוא “עומד תחת משה רבינו” (הלכות סנהדרין פ”א ה”ג). וכתב הרמב”ם בהלכות תשובה (פ”ט ה”ב) שהמשיח יהיה “בעל חכמה יותר משלמה ונביא גדול.. ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה'” (ואפילו את משה ואהרן והאבות). ומבחינה זו של הפצת התורה, אין מקומו בירושלים דוקא.

ואדרבה, מאחר שעיקר “תורתו של משיח” היא פנימיות התורה, הרי יש לומר שיהיה זה דוקא מהמקום שנתייסד ע”י רבותינו נשיאינו במטרה של הפצת המעיינות חוצה. ולכן עיקר מקומו דוקא בכפר חב”ד, ששם נמצאים “עדת המיחלים לו” (רמב”ן ישעי’ נג), ומשם “ישמיענו נפלאות” מ”סוד טעמיה ומסתר צפונותיה” (רש”י שה”ש א,ב).

עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה ובכל אופן, הרי בקרוב ממש נזכה לקיום היעוד שהבטיחונו חז”ל (שיר השירים רבה פ”ז): “א”ר יוחנן, עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק, שנאמר (זכריה ט’) משא דבר ה’ בארץ חדרך, מהו חדרך.. זה מלך המשיח שהוא חד ורך, חד לאומות, ורך לישראל, ד”א חדרך, זה מלך המשיח שעתיד להדריך כל באי העולם בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא. ודמשק מנוחתו, וכי דמשק מנוחתו והלא אין מנוחתו אלא בית המקדש שנאמר (תהלים קל”ב) זאת מנוחתי עדי עד. אמר לו עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה עד שתהא מגעת לשערי דמשק.. לקיים מה שנא’ (ישעיה נ”ד) כי ימין ושמאל תפרוצי.. תני עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד”. וא”כ גם כפר חב”ד תהיה בתוך ירושלים רבתי.

השתתפות בבניית הארמון – ביטוי לאמונה בהתגלות הקרובה של הרבי

ויש לומר, שהביטוי הכי ברור לאמונה בהתגלותו של הרבי מלך המשיח בקרוב ממש, הוא ע”י ההתעסקות בבניית הארמון, שבזה מראים לכל העולם ש”הנה הנה משיח בא”. ובזה מתבטא ה”בקשו את דוד מלכם” בצורה מוחשית וגלויה.

נדפס בעיתון “השבוע בישיבה של הרבי”, גיליון מס’ 15